למה זארה מוציאה כל שבוע בגדים חדשים?

נכנסת לזארה.

ראית שמלה שמצאה חן בעינייך,
אבל לא היתה לך סבלנות לקנות עכשיו
אז אמרת לעצמך:
“אני אחזור בעוד שבוע ואקנה.”

חזרת.
והשמלה נעלמה.

לא רק המידה שמדדת.
כל הדגם.

קרה לך?

אז תדעי,
שזה לא כי בדיוק השמלה הנחשקת הזו נחטפה מהמדפים..
זו פשוט אסטרטגיה.
מודל עסקי.

בעבר,
עולם האופנה התנהל בקצב אחר לגמרי.

בתי האופנה הציגו בדרך כלל שתי קולקציות מרכזיות בשנה:
קיץ וחורף.

החנויות מכרו את אותן הקולקציות במשך חודשים,
והלקוחות ידעו שגם אם יחזרו בעוד שבוע או שבועיים,
כנראה שהפריט עדיין יהיה שם.

אולי לא בכל המידות…
אבל לפחות יישאר לו זכר. 

ואז נולד מודל חדש ששינה את כל התעשייה-

שמו בישראל- האופנה המהירה -Fast Fashion.

הרעיון שלו פשוט.

במקום לייצר מלאי גדול ממספר קטן של דגמים,
מייצרים כמויות קטנות יותר ממגוון רחב של דגמים,
ומכניסים לחנויות פריטים חדשים שוב ושוב לאורך העונה.

כך,
כמעט בכל ביקור בחנות,
מחכה ללקוחה משהו חדש.

התחלופה המהירה יוצרת תחושה שהקולקציה מתחדשת ומתחלפת כל הזמן,
ומייצרת דחיפות ללקוחות.
שזהו אחד ממנועי הקנייה החזקים ביותר.

בשנים האחרונות המודל הזה (האגרסיבי ,אפשר לומר)
הקצין עוד יותר,
ונוצרה האופנה האולטרה־מהירה – Ultra-Fast Fashion.

אם באופנה המהירה, קצב העיצוב-ייצור התקצר מחודשים לשבועות,
באופנה האולטרה־מהירה הוא עשוי להתקצר אפילו לימים.

דבר נוסף שחשוב לדעת,

(אקדים ואומר,
אמנם, ב”ה, ההמשך לא נוגע אלינו,
אך אילו מושגים טכניים שנותנים לנו תמונה כללית על האופנה העולמית)

מותגים, כמו זארה, עוקבים בזמן אמת אחר מה שמתרחש ברשתות החברתיות,
מזהים אילו צבעים, גזרות או פריטים מתחילים לצבור עניין,
וממהרים להפוך אותם למוצרים שיכנסו במהירות לחנויות.

וכאן נוצר מעגל שמזין את עצמו.

דור ה־Z אינו רק לובש את מה שהמותגים מציעים.
הוא מצלם, משתף, מדרג, מגיב,
משנה פריטים ומציע שילוב חדש,
רעיון חדש.

המותגים מזהים אותו ומייצרים אותו במהירות.

הלקוחות רואות אותו שוב ושוב וקונות אותו.

ככל שיותר לקוחות לובשות ומצלמות אותו,
החשיפה שלו ברשת גדלה.

ככל שהחשיפה גדלה,
מותגים נוספים מייצרים ממנו עוד גרסאות.

ובתוך זמן קצר השוק מוצף באותו רעיון.

אבל כאשר רואים משהו בכל מקום,
גם מתעייפים ממנו מהר יותר.

העניין יורד,
הפריט מרגיש פתאום לעוס,
והמערכת כבר זקוקה לדבר החדש הבא.

וכך המעגל מתחיל שוב.

האופנה המהירה אינה רק מגיבה לטרנדים.

היא גם מאיצה אותם,
מגדילה אותם,
שוחקת אותם,
ומחליפה אותם בקצב הולך וגובר.

ולמעגל הזה יש גם מחיר.

ייצור מהיר וזול עלול להוביל לבגדים באיכות נמוכה יותר,
לצריכה מוגברת,
לכמויות גדולות של פסולת,
לזיהום סביבתי
ולתנאי עבודה בעייתיים בחלק ממפעלי הייצור.

מה עוד,
האופנה המהירה לא שינתה רק את הצורה שבה העולם קונה.

היא שינתה גם את הדרך שבה טרנדים נולדים,
מתפשטים או נעלמים.

וכאן נכיר כמה מושגים מקצועיים. (מרוכזת עדיין?;)

יש גחמות – Fads.

אלו תופעות אופנתיות קצרות מאוד,
שמתפשטות במהירות,
התלהבות מטורפת כזו,
שמגיעות לשיא,
ולאחר מכן נעלמות כמעט באותה המהירות שבה הופיעו.

לפעמים מדובר בפריט אחד מסוים,
באלמנט קיצוני,
או ברעיון שהופך לוויראלי,
אבל אין מאחוריו שום דבר עמוק שיחזיק אותו לאורך זמן.

יש גם מיקרו־טרנדים – Micro Trends.

אלו כיוונים ממוקדים וקצרי טווח,
שיכולים להתבטא בצבע, בגזרה, בפריט או באסתטיקה מסוימת.

הם עשויים להחזיק זמן רב יותר מגחמה רגעית,
אבל בד”כ אינם מייצגים שינוי רציני בכל התעשייה.

ומעבר לשניהם קיימות מגמות מאקרו – Macro Trends.

אלו כיוונים רחבים ועמוקים יותר,
שמשפיעים על עולם האופנה במשך כמה עונות,
ולעתים במשך שנים.

ומעליהן פועלות מגמות־על – Mega Trends.

אלו כבר שינויים ארוכי טווח,
הנובעים מתהליכים עמוקים בחברה,
בטכנולוגיה,
בכלכלה,
בדמוגרפיה
ובתרבות.

לדוגמה:

החיפוש אחר נוחות, המעבר לקיימות,

השפעת הבינה המלאכותית,

השינוי בהרגלי הקנייה, הצורך בהתאמה אישית,

והטשטוש בין הבית, והעבודה.

אלו אינם טרנדים של עונה אחת.

אלו נושאים רחבים שמעצבים את העתיד של תעשיית האופנה.

וכמעצבות,
אם ננסה לרדוף אחרי כל גחמה שמופיעה,
נישאר תמיד מותשות..
ובד”כ גם צעד אחד מאחור.

כי עד שהספקנו לזהות אותה,
לעצב,
לפתח,
לייצר
ולהכניס לחנות – –

ייתכן שהקהל שלנו כבר התעייף ממנה.

וכאן, בעיניי,
נמצא ההבדל בין לדעת לעצב
לבין להבין באמת את עולם האופנה החרדי.

כדי לבנות קולקציה מדויקת,
ובוודאי כדי לבנות מותג שמחזיק לאורך זמן,
צריך להבין גם את הסיפור שמאחורי הטרנדים.

נכון…

זה הרבה בלה־בלה־בלה…
וכמובן בלי לדקלם משפטי הערצה של מעצבי ‘על’,
או הסכמה לכל השטויות שהם כותבים,

אנחנו לוקחות הכל בקטע טכני כמה שניתן. 

אך אני מאד ממליצה לא ליצור רשימת טרנדים סתמית של מה שראינו באתרים,
אלא ללמוד את המגמות.

כי כאשר אנחנו מבינות את “הרוח” של המגמות הבאות,
אנחנו כבר לא חייבות להיות צמודות כל הזמן לאתרי מגמות האופנה
ולחכות שמישהו אחר יכתיב לנו מה ואיך לעצב.

כי נהיה מסוגלות לבחון בעצמנו-

ולהבין, האם העיצוב/האלמנט/הבד וכל מה שאני רוצה עכשיו לעצב,

האם הוא יהיה אופנתי או לא.
האם הוא יעלה עונה הבאה או שכבר יעלם.

וכשבניתי את תוכנית הלימודים בבית הספר שלי,
היה לי חשוב שלא נלמד רק לעצב מקצועי,
לבנות טבלאות מידה מדוייקות,
או להכין תיקי מוצר ברמה בינלאומית.

אנחנו לומדות גם איך לחשוב כמו חוקרות מגמות.

איך לקרוא דוחות מקצועיים.

איך לזהות מה באמת עומד מאחורי טרנד.

איך לתרגם מגמה עולמית לקהל שלנו.

ואיך לקבל החלטות עיצוביות מתוך הבנה

ולא להעתיק כמו “תוכי” את מה שראינו בתערוכות.

והכי חשוב.
להוביל את כל הידע הזה לקולקציה מסחרית אהובה על הקהל שלנו.

בעז”ה.